על שי
צורף בבורסת היהלומים ברמת גן. לא חנות, לא מותג, לא רשת.
למדתי צורפות בשוליה, מול אדם אחד שהראה לי כל דבר פעם אחת ואז נתן לי להרוס מספיק מתכת כדי להבין למה זה עובד ככה ולא אחרת.
מאז אני יושב מול אותו סוג של שולחן. היום הוא עומד בבורסת היהלומים ברמת גן, בלב המסחר ביהלומים בישראל. הכלים השתנו קצת, הראייה קצת פחות טובה, והסבלנות דווקא השתפרה.
אני עובד לבד, וזה בכוונה. מי שמדבר איתכם בהתחלה הוא מי שיחזיק את הפינצטה בסוף, ולכן שום דבר לא הולך לאיבוד בדרך בין מי שהקשיב לבין מי שמייצר.
רוב הזמן אני לא מוכר תכשיט. אני מנסה להבין בשביל מי הוא, ואז המידות, האבן והמתכת כבר נגזרות מזה כמעט לבד.
חלק מהעבודה שלי נעשית עבור אחרים בתעשייה, בשקט, לפי סטנדרט שלא מאפשר פשרות. על זה לא מספרים בשמות, וזה בסדר — מה שרלוונטי לכם הוא מה שהידיים האלה יודעות לעשות, לא בשביל מי.
תכשיט טוב הוא כזה שמפסיקים לשים לב אליו אחרי שבוע, ומרגישים אותו חסר אם הורידו אותו.